<h1>צידה לדרך מ"ג כ"ד פי"ד</h1>
<h2>דף כ:</h2>
אסור להוציא ש"ז לבטלה לכך לא יהא אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ ואין מנאפים ביד ועליהם אמר הכתוב ידיכם דמים מלאו וכאילו הורג את הנפש. אסור לו לאדם שיביא עצמו לידי הרהור. וכן לא יישן על ערפו אלא שיטה עצמו מעט שלא יבוא לידי קושי. ולא יסתכל בבהמה חיה ועוף בשעה שנזקקין זל"ז. אסור למי שאינו נשוי לשלוח ידיו במבושיו ולא להכניס ידו למטה מטבורו שלא יבוא לידי הרהור ולא לאחוז באמה וישתין אלא מן העטרה ולמטה לצד הארץ ואפילו נשוי. לא נחשדו ישראל על הזכור ועל הבהמה. וגדולי צרפת התירו להעמיד בהמות (אצלן) [אצל הכנענים] שאינם חשודים על הרביעה וכל שכן בזמן הזה שבדיניהן מענשין לרובע. אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב ב"א לפרוש יותר מן העריות ומביאות האסורות. ואחז"ל גזל וערוה נפשו של אדם מחמדת ומתאוה אליהם. ואמרו רובן בגזל ומיעוטן בעריות והכל בלה"ר לפיכך ראוי לאדם לכוף את יצרו בדבר הזה ולהרגיל עצמו בקדושה יתרה ובמחשבה טהורה ובדעת נכונה כדי להנצל מהם וביותר מן היחוד שהוא הגורם הגדול. גדולי החכמים היו אומרים לתלמידיהם הזהרו בי מפני בתי הזהרו בי מפני כלתי כדי שיתביישו מן הדבר ויתרחקו מן היחוד. וכן יתרחק אדם מן השחוק ומן השכרות ומדברי עגבים שאלו גורמין גדולים לאלו העבירות והן הן מעלות לג"ע. ולא ישב בלא אשה שכ"ז מביא לידי טהרה יתרה. גדולה מזאת אמרו לעולם יפנה אדם עצמו לד"ת וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת העריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה. אשתו של אדם מותרת לו וכל שרוצה לעשות בה עושה. בועל בכל עת שירצה ומנשק באיזה אבר שירצה ובא עליה בין כדרכה ובין שלא כדרכה ובלבד שלא יוציא זרע לבטלה ויש אומרים אפילו יוציא זרע לבטלה ובלבד שלא יהא רגיל בכך ואע"פ כן מדת החסידות הוא שלא יקל ראשו לכך ויקדש עצמו בשעת תשמיש שאין דבר זה מוכן אלא לפרות ולרבות ואין דבר זה אלא מעשה אנשים רקים ופוחזים. וכן לא ירבה בתשמיש כמו שכתבתי בהנהגת הבריאות ובלבד שלא יבטל עונה שלא מדעת אשתו כמו שכתבנו בהלכות אישות. הכוונה שיכוין אדם בשעת תשמיש היא לקיים מצות בוראו בפריה ורביה ושיהיו לו בנים עוסקים בתורה ובמצות. ולא יבעול אלא לרצונה ויהיה צנוע בשעת תשמיש ולא יבעול בפני כל חי. בית שיש בו ס"ת אסור לשמש בו עד שיעשה מחיצה עשרה ואם יש לו בית אחר צריך שיוציאנו. וכן אם יש בו תפילין או שאר ספרים עד שיתנם בכלי תוך כלי והוא שלא יהיה הכלי השני מיוחד לו ואם פירש [טליתו] ליתן על התיק או על החומש וספר התלמוד מותר. לעולם ישמש בצניעות שהרי אמרו אפילו שיחה שבין איש לאשתו מגידין לו בשעת הדין שנאמר מגיד לאדם מה שיחו וכדי להרבות תאוה מותר באותה שעה. אסור לשמש בגנות ופרדיסות אלא בבית שלא יראה כזנות והעובר על זה מכין אותו מכת מרדות. אסור לשמש מטתו ביום או בלילה בנר ובבית אפל אפילו ביום מותר ות"ח מאפיל בטליתו ובועל. אסור לשמש מטתו בשני רעבון אלא לחשוכי בנים ולא ישמש אכסנאי עד שיבא לביתו. כל מה שאמרו חכמים בדבר זה הוא לקדש אדם עצמו ולהיות מבני עליה כמו שצותה התורה קדושים תהיו ואמרו חכמים זכרם לברכה פרושים תהיו. ושנעשה המעשה הזה לכונת מצוה ולקיום המין ולעבודת הבורא ולשום הש"י תמיד נגד פניו כמו שאמר דוד שויתי ה' לנגדי תמיד ושכל מעשיו יהיו לשם שמים ולדעת אותו בכל דרכיו ולהיות לו מהלכים בין מלאכיו. והקדושה לא ירושה. אם נשמרו הנערים אך מאשה. והחבור יהיה בקדושה ובטהרה. לא תהו בראה לשבת יצרה ואחר ובנית ביתך. בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך.
